מסעותיי עם ילדתי - שיכתוב של התחלה

קריאה לדיוק עוברת כמו גל על אוקיינוס חלקיקי חיי, לולאות לולאות נמתחות ונמעכות ועולות ויורדות, חתיכות שלי נושרות וחתיכות נעלמות וחתיכות אחרות מופיעות. מבנים מתעדכנים, גמישים דיים להיעלם אך להופיע קצת אחרת. בשלות הרוח על המארג מאפשרת, מאפשרת לי להיות.

מלב מצולותיי שרידים טרופים צפים ונגלים. לב אומר - עכשיו! עכשיו את תקשיבי לי, עכשיו את תעשי כפי שאני מצווה עליך! מוח זולג, נמס בין הלולאות ונכנע הצידה. שליט נמרץ המוח הזה, ישב על הכס שני עשורים ועתה תוקפו פג. קולות של סירנות ונימפות ואלות ים עתיקות עולים ובוקעים בועות בועות ואז מערבולת ולתוכה אני צוללת, בסיחרור כמו צנטריפוגה, היסודות מתרכזים חזרה לתוך עצמם, אמולסיה חוזרת ליסודותיה. שמן, מלח, לימון, חומץ, דבש.

דיוק עלה על הכס. והכל מתפרק וחוזר לבראשית. טסה בחלל חיי, גלקסיה נרחבת וכמוסה, לעבר החור השחור שבמרכזה. אהבתי הראשונה. ואני בת 15. מגלה את עוצמתו של הלב ואת רוחות תשוקותיי. במעשה עירוב של הזדהות סמויה תחת הערצה, וגילוי עצמי מרומם חושים ולב, עיוורת לעצמי וטובעת בעצמי, נשאבת לתוך מערבולת הגוף -לב-נפש פראית וראשונית, לתוך עינייה הירוקות אפורות האינסופיות צללתי.

בפורקן מוחלט מעצמי, נשפכתי לתוך היחס- נאהבת נדחית רודפת וחוזר חלילה. וכמו הייתי היחס הזה 16 18 21. ואני- לא הייתי, והיא גם כן לא היתה לי. והייתי פינקס הקטן וסטוקרית עקשנית ומשוררת מדממת. והייתי נערה מתבגרת שבורת לב ורוח. והייתי אבודה.

תמיד נשאתי איתי את הסיפור הזה: היא שברה את ליבי בגלל הפחד שלה להודות באהבתנו העצומה. דבקתי בו והגדרתי את חיי דרכו ויצרתי לי מושג אהבה מהי דרכו. אבל היום אני בת 40 וסוף סוף הסכמתי לחזור לתוך עצמי, לנוכחותי. ובתוך גיל ההתבגרות השלישי שלי, העזתי לשוב לחיקה של אותה אחת, לקבל אמת. לעדכן סיפור נושן. לדייק את הלב- אילו ממשקולותיו שייכות לשם?

והיא הזכירה לי, במבטה האוהב ובחיבוקה החם וברכות שלא זכרתי, שלא ידעתי לתת לעצמי, לא את שאהבתי אותה, אלא למה אהבתי אותה, את השיקוף הנהדר והמופלא הזה שהיה מלפניי בצריבת מוחי הראשונה לאהבה, ואת התכונה שהיתה שם ואבדה כשהווה של אני-אתה הפך לזיקה של אני-לז. שפעם היתה לה חברה, שאבדה, נערה בת 15, חכמה, יפה,עמוקה, פראית ומשוחררת מכל עכבה, מכל חוק, שהיתה חברת נפש שלה, שנשמותיהן נקשרו עבותות והיו כרוכות זו בזו...דחייה מפרפרת את רגעי גוויעתה תחת גל של דיוק ותחתיה הלולאות נעלמות ומופיעות מחדש - בבסיסה אבדן.

ופתאום מה שנדמה היה לי תמיד כבראשית שלי, הפך לאחריתי- נעדרת, המשטרה לא מחפשת אחריי ולא ההורים. נעדרת סמויה, נחטפה על ידי עצמה ונשבתה בבור של רחמים עצמיים, מתאבלת, מסתחררת, בוורטקס אינסופי שקוראת לו אהבה נכזבת, אבל הוא למעשה אבדן זהות, אהבתה העצמית הנכזבת. אהבה עצמית נכזבת מהסוג הסמוי ביותר מהסוג שקורה לנערות עקשניות במיוחד, עם לב מתמסר במיוחד ונפש רגישה במיוחד, נערות שחושבות שהן פריוולגיות במיוחד, ושסובלות מהיעדר גבולות קיצוני במיוחד, עם גוף בוער במיוחד, ועיוורון מיוחד לכאביהן, בעלות מיפתח תודעתי רחב במיוחד, כשהן ניצבות בגיל צעיר במיוחד אל מול מפגש נשמתי עתיק במיוחד, שבא ללמד אותן שיעור ארוך במיוחד, שתולדותיו מבקשות להיכתב מבראשית.

חיבור לאלוהי שאני: להיות במלואי, לראות את היש ולחיות בו ולנכוח כחלק ממנו, להקשיב לקולות הגבוהים שמדברים באהבה זכה, להעז להיות בחיוב, להוסיף, לברוא, להתפרקד בחום השמש כשהיא חמה, להתפלש בבוצה המיטיבה כשהיא רטובה, לבקש ולשאול להקשיב לעצמי, להכיר את נשמתי ולשמוע לה, לסנכרן שדה עם לב, לזהות את הנשמות המלוות את מסעותיי מקדמת דנא. לאהוב ביחס שלם. להיות בהודיה לכולי המיטיב שאומר לי כל רגע- אין בעולם כלל הפרדה. מודה.

מוקדש לך בהודיה שהיית ותמיד אהבתי הראשונה 🤍

רוצות.ים לצאת למסע עם הילד.ה הפנימי.ת ? מוזמנים ליצור עמי קשר 054-7612787 או להיכנס לאתר שלי לקרוא עוד על תהליך ההר-פה-יה ולהתנסות במדיטצית הרפיה מיטיבה https://romiovnat.wixsite.com/harpaya