מסעותיי עם ילדתי - משוואה של חיסור עם נעלם אחד

ניצבת בפני החלטה שתשפיע על כל חיי, על משפחתי, על הדרך בה נהיה יום יום. ההישרדות דוחקת בי לבחור בה. וממולה הדיוק דוחק בי לבחור בו. מחול של שיח בין זוג וותיק, נע בין כעס לחמלה, ומאיים להתפוצץ, לשתק, לנתק, לשרוף, לראות נכוחה את צרכינו.

איזהו האיום המאיים על אדם לראות את צרכיו האמיתיים אם לא אחד האיומים הגדולים שיש?

בוחרת בדיוק. ממשיכה בקו שעליו החלטתי - לדייק את כל מעשיי וכל אורחות חיי בכל מחיר. והנה אני ובור פעור של חוסר, יישות אחת, זהות מגובשת של אני ובור חוסר, ניצבות מולי במראה ותוקפות.

מיתקפה של אשמה, על שלא הצלחנו להיות הכל המתקיים גם יחד ביישוב מושלם, וללא יתרות. לא היינו הרמוניה מושלמת של ריצוי הכל. לא הצלחנו, נכשלנו מלרצות את כל פני הבריאה.

וזהו טבעו של חוסר, חוסר חסר, חוסר אינו מספיק. וזוהי זכותו של חוסר - חוסר יכול להאשים 'אחרים'. ובתפקיד האחרים מככבת אני עצמי. האחר המוחלט- אובייקט ההתנכרות האולטימטיבי - איבר החוסר שבי, זה שתמיד לא יהיה אלא יחסר.

איזוהי הצורה המתוחכמת ביותר של האנוש להסרת אחריות מעצמו אם לא על ידי חיסור עצמו ממשוואת חייו? היעדרו הפוזיטיבי על ידי היותו עצמו חוסר.

רגע הבחירה ניצב ומזדקר, מה אהיה אם לא חוסר? מתנות קטנות מחולקות לנו לפני כל סימן שאלה ואילו החסר יראה שם רק חוסר של תשובה. אך אני בוחרת בשאלה, בוחרת לפתוח את המתנה. כבר יודעת - מתנה עטופה לא יפה, לא נעים, אך בתוכה גלום אוצר.

מתנת הרוח לי - החוסר אינו תוצאה של התרחשויות חיי. החוסר הוא המחולל שלהן. וכשלא אהיה חוסר, אהיה שפע. מתנתי לי- בוחרת מחדש - אני שפע.

רק אתמול פיללתי לזכות בלוטו וממש יכולתי להתרגש בכל פינות הווייתי כשרטטתי את השמחה ותחושת היש! של הזכייה. בבוקר, משנתברר שלא זכיתי בהגרלה, מיד ידעתי שכן זכיתי בלוטו. ורק עכשיו בסוף היום, כשאני יושבת תחת מיתקפתי העצמית במראה - אני רואה את הזכייה הכבירה, לוותר על האחיזה בחוסר, להתמסר למה שאני באמת בגודלי האמיתי, להרפות לתוך השפע השמיימי שהוא מרק היש הנצחי שבו אני שרוייה. מודה ושופעת ומודה.

רוצות.ים לצאת למסע עם הילד.ה הפנימי.ת ? מוזמנים ליצור עמי קשר 054-7612787 או להיכנס לאתר שלי לקרוא עוד על תהליך ההר-פה-יה https://romiovnat.wixsite.com/harpaya