פרולוג
מסעי מתחיל ברגע הזה. תמיד כך היה ותמיד כך יהיה. שום דבר כבר לא יכול להרדים אותי, להשכיח ממני את מה שכבר עורתי אליו - את עובדת היותי נוכחת רק במקום אחד ברגע נתון אחד. את החוויה של עצמי כנוכחת ברגע הזה. וכשאני אומרת רגע, איני מתכוונת לדקה או שנייה או שעה או יום. אני מתכוונת רק לרגע אחד, למקטע תודעתי אחד, אליו אני מודעת. הוא קרוי - הרגע הזה, כי אין לו מועד, זמן, או מנייה. ה-זה, שלא מתייחס למקום פיזי, אלא מפנה אל - החווייה התודעתית הייחודית והחד פעמית שהיא אני. ל"מקום" התודעתי שלי. כי כל מה שיש, כל מה שכאן, עכשיו, הוא הרגע הזה הנתפס בתודעתי.
הרגע הזה: אני כותבת אותיות. הרגע הזה, אני כועסת על בתי שזרקה כריות. הרגע הזה, לחץ בלסתות. הרגע הזה, תחושת מועקה ופחד. הרגע הזה, בת זוגי קוראת לי מרחוק. הרגע הזה, עצבים. הרגע הזה נשימה עמוקה. כותבת אותיות. רואה את הילד שלי אוכל בהנאה. הרוח בעלים. הרוח על צווארי. ילד נשען עליי. ילדה זורקת כריות. כרית עפה. אני מעירה. כרית עפה. כרית עפה. אי נוחות בגב. מחייכת אל בתי. וכך הלאה.
כמה משעמם, חזרתי, סיזיפי...לחיות בתוך תיאור. כמה מושכת לעומתו הדרמה,הטורדנות, הנרטיב שאוהבת לטבול הכל בעבר ובעתיד הדביקים.
אבל כשאני במסעותיי עם ילדתי- הרגע הזה הופך למרתק, וחיי מקבלים תפנית. אני צוללת פנימה הישר לליבו של הרגע, הישר לליבי, ואוספת שם את הילדה הפנימית שלי. יחד אנחנו משוטטות במרחבי הרגע הזה, האינסופיים, היא מראה לי הכל ואני מקשיבה לה. היא נחשפת ואני מחזיקה לה מרחב בטוח. אנחנו בוכות וצוחקות ועפות ומתחברות ומלטפות ומתקרבות וחופרות וממלאות בורות. הוא לא מסע על גבי הזמן, הוא מסע בתוך הזמן. הוא לא מסע אל מקום, הוא מסע בתוך מקום. ומאף מסע איני חוזרת לאותה אני והיא אינה חוזרת לאותה היא. תמיד שונות, אחרות, אני גדולה יותר, היא חופשייה יותר. תמיד עם עוד קצת אור, נאהבת יותר, עם פחות תנאים. פחות כבלים. תמיד עם הבנה חדשה, נקודת מבט חדשה, תמיד עם מיפתח תודעתי קצת רחב יותר ומקודש יותר- תמונה הולכת ונחשפת, שלי ושל הילדה שבתוכי.
מזמינות אתכם למסע.
נתראה פנימה.
רוצות לצאת גם למסע מרפא פנימה? צרו עמי קשר 054-7612787
קסם שאת רומי 💕